×
Mikraot Gedolot Tutorial
רמב״ם
פירוש
הערותNotes
E/ע
רמב״ם מאכלות אסורות ה׳רמב״ם
;?!
אָ
(א) מפי השמועה למדוא שזה שנאמר בתורה ״לא תאכל הנפש עם הבשר״ (דברים י״ב:כ״ג), לאסור אבר שנחתך מן החי. ועל אבר מן החי נאמרב לנח ״אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו״ (בראשית ט׳:ד׳). ואיסור אבר מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף, בטהורים אבל לא בטמאים: (ב) אחד אבר שיש בו בשר וגידים ועצמות, כגון היד והרגל, ואחד אבר שאין בו עצם, כגון הלשון והביצים והטחול והכליות והחלב וכיוצא בהן. אלא שהאבר שאין בו עצם, בין שחתך כולוג בין שחתך מקצתו הרי זה אסור משום אבר מן החי, והאבר שיש בו עצם, אינו חייב עליו משום אבר מן החי עד שיפרוש כברייתו, בשר וגידים ועצמות, אבל אם פירש מן החי הבשר בלבד, חייב עליו משום טריפה, כמו שביארנו, לא משום אבר מן החי: (ג) האוכל כזית מן אבר מן החיד, לוקה. ואפילו אכל אבר שלם, אם יש בו כזית, חייב, פחות מכזית, פטור. חתך מן האבר כברייתו בשר וגידים ועצמות כזית, ואכלו, לוקה, ואף על פי שאין בו בשר אלא כל שהוא. אבל אם הפריד האבר אחר שתלשו מן החי, והפרישה הבשר מן הגידים ומן העצמות, אינו לוקה עד שיאכל כזית מן הבשר לבדו, ואין העצמות והגידין מצטרפין בו לכזית מאחר ששינה ברייתו: (ד) חלקו לאבר זה, ואכלו מעט מעט, אם יש במה שאכל כזית בשר, חייב, ואם לאו, פטור. לקח מן האבר כזיתו כברייתו, בשר וגידים ועצמות, ואכלו, אף על פי שנחלק בפיו בפנים קודם שיבלענו, חייב: (ה) תלש אבר מן החי, ונטרפה בנטילתו, ואכלו, חייב שתים, משםז אבר מן החי ומשום טריפה, שהרי שני האיסורין באין כאחת. וכן, התולש חלב מן החי ואכלו, לוקה שתים, משום אבר מן החי ומשום חלב. תלש חלב מן הטריפה ואכלו, לוקה שלש: (ו) בשר המדולדל בבהמה, ואבר המדולדל בה, אם אינו יכול לחזור ולחיות, אף על פי שלא פירש אלא אחר שנשחטה, אסור, ואין לוקין עליו. ואם מתה הבהמה, רואין אותו כאילו נפל מחיים, לפיכך לוקין עליו משום אבר מן החי. אבל היכול לחזור ולחיות, אם נשחטה הבהמה הרי זה מותר: (ז) שמט אבר או מעכו או דכו, כגון הביצים שמעך אותן או נתקן, הרי זה אינו אסור מן התורה, שהרי יש בו מקצת חיים, ולפיכך אין מסריח. ואף על פי כן אסור לאוכלו ממנהג שנהגו כל ישראל מקודםח, שהרי הוא דומה לאבר מן החי: (ח) עצם שנשבר, אם היה הבשר או העור חופה רוב עביו של עצם הנשבר ורוב הקף השבר, הרי זה מותר, ואם יצא העצם לחוץ, הרי האבר אסור. וכשישחוט הבהמה או העוף, יחתוך ממקום השבר וישליכו, והשאר מותר:
נשבר העצם והיה הבשרט חופה את רובו, אבל היה אותו בשר מרוסס, או נתאכל, כבשר שהרופא גורדוי, או שהיה מתלקט הרוב ממקומות הרבה, או שהיה הבשר שעליו נקבים נקבים, או שנסדק הבשר, או שנקדדיא כמין טבעת, או שנגרדיב הבשר מלמעלה עד שלא נשאר מן הבשר אלא כקליפה, או שנתאכל הבשר מלמטה מעל העצם שנשבר עד שנמצא הבשר החופה אינו נוגע בעצם, בכל אלו מורין לאיסור עד שיתרפא הבשר. ואם אכל מכל אלו, מכין אותו מכת מרדות:
(ט) המושיט ידו למעי הבהמה, וחתך מן הטחול ומן הכליות וכיוצא בהן, והניח החתיכות בתוך מעיה, ואחר כך שחטה, הרי אותן החתיכות אסורות משום אבר מן החי, ואף על פי שהוא בתוך מעיה. אבל אם חתך מן העובר שבמעיה ולא הוציאו, ואחר כך שחטה, הרי חתיכותיג העובריד או אברו מותר, הואיל ולא יצא:
עובר שהוציא ידו או רגלו, נאסר אותו אבר לעולם, בין שחתכו קודם שתישחט אמו בין שחתכו אחר שנשחטה אמו. ואפילו החזיר אותו אבר למעי אמו, ואחר כך נשחטהטו, או נולד הולד וחיה כמה שנים, הרי אותו האבר אסור משום טריפה, שכל בשר שיצא חוץ למחיצתו נאסר כבשר שפירש מן החי, שנאמר ״ובשר בשדה טריפה״ (שמות כ״ב:ל׳), כיון שיצא חוץטז, למקום שהוא לו כשדה, נעשה טריפה, כמו שביארנו:
(י) הוציא מקצת האבר ונשאר מקצתו בפנים, אפילו לא נשאר אלא מיעוטו, היוצא אסור, ושבפנים מותר. ואם חתך היוצא מן האבר אחר שהחזירו ונשחטה, חותך אותו שיצא בלבדיז, ושאר האבר מותר. ואם לא החזירו, וחתכו והוא בחוץ, בין שחתכו קודם שחיטה או אחר שחיטה, מקום החתך אסור, והוא המקום שכנגדיח האויר אחר שנחתךיט היוצא, חוזר וחותך מקום החתך: (יא) אבלכ אבר עובר שיצא, וחתכו קודם שחיטה והוא בחוץ, הרי זה אבר מן החי, ולוקין עליוכא. ואם נחתך אחר שחיטה, האוכלו אינו לוקה, ואפילו מת העובר קודם שחיטהכב. ואם מתה הבהמה ואחר כך חתכו, האוכלו לוקה משום אבר מן החי: (יב) עובר שהוציא אבר, ונאסר האבר, ואחר כך נולד, והרי היא נקבה, החלב שלה אסור לשתותו מספק, הואיל והוא באכג מכלל האיברין, ויש בה אבר אחד אסור. והרי זה כחלב טריפה שנתערב בחלב טהורה: (יג) השוחט בהמה מעוברת ומצא בה שליל, בין חי בין מת, הרי זה מותר באכילה. ואפילו שליה מותרת באכילה. ושליה שיצאת מקצתה, ושחט את הבהמה, אם היתה שליה זו קשורה בולד, מה שיצא ממנה אסור, והשאר מותר. ואם לא היתה קשורה בולדכד, כולה אסורה, שמא שליה זו שיצאת מקצתה הלךכה ולד שהיה בהכו, וולד זה שנמצא בבטן הלכה שליה שלו. ואין צריך לומר שלאכז נמצא בבטן ולד כלל, שהשליה כולה אסורה: (יד) מצא בה עובר חי, אף על פי שהוא בן תשעה חדשים גמורים ואפשר שיחיה, אינו צריך שחיטה, אלא שחיטת אמו מטהרתו. ואם הפריס על גבי קרקע, צריך שחיטה: (טו) קרע את הבהמה, או שחט בהמה טריפה, ונמצא בה בן תשעה חי, צריך שחיטה להתירו, ואין שחיטת אמו מועלת לו. ואם לא גמרו לו חדשיו, אף על פי שהוא חי במעי הטריפה, הרי זה אסור, מפני שהוא כאבר מאמו:
כל עובר שהוציא ראשו והחזירו, ואחר כך שחט את אמו, אין שחיטת אמו מועלת לו, והרי הוא כילוד וצריך שחיטה:
רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
הערות
א ת3-1: למדנו.
ב ד (גם פ, ק): הוא אומר. שינוי לשון לגריעותא.
ג כך ת3-1. בא׳ לית מ׳בין׳.
ד ת3 (מ׳כזית׳): מאבר מן החי כזית. וכך ד (גם פ, ק).
ה ד: והפריד. שינוי לשון לגריעותא.
ו ת3 (מ׳מן׳): כזית מן האבר. וכך ד (גם פ, ק).
ז ת3-1: משום. וכך ד (גם פ, ק). אך נוסח הפנים אפשרי, כי ׳שום׳ היינו ׳שם׳, ויש שרבנו משתמש בשתי צורות באותו המשפט.
ח ד (גם פ, ק): מקדם. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
ט ד (מ׳והיה׳): והבשר. שינוי לשון לגריעותא.
י ד: גוררו. אך בגמ׳ חולין נג: כבפנים.
יא ד (גם ק): שנקדר. וכ״ה לפנינו בגמ׳ חולין עז., אך בכ״י מינכן שם וב׳ערוך׳ ערך קד כבפנים.
יב ד: שנגרר. כנ״ל הערה 3.
יג ת2-1: חתיכת. וכך ד (גם ק).
יד כך ת3-1. א: האבר.
טו ד: נשחט. אך מוסב על אמו.
טז בת3-1 לית (והקריאה בלי פסיק). וכך ד (גם פ, ק).
יז ד (גם פ, ק) [מ׳חותך׳]: אותו שיצא בלבד אסור. אך בכתבי⁠־היד כבפנים, ויש להבין את המשפט כך: ואם רצה לחתוך את היוצא אחר שהחזירו ונשחטה (ולא לזרוק את כל האבר), חותך את היוצא בלבד, ושאר האבר כולל מקום החתך מותר. ונראה שנוסח ד׳ הוא ״תיקון״ שעשה מאן-דהוא לשם הבהרה.
יח ד (גם פ, ק): שנגד. שינוי לשון לגריעותא.
יט ד (גם פ, ק): שיחתך. אף זה שינוי לשון לגריעותא.
כ ד (גם פ): כל. אך בכתבי⁠־היד כבפנים, ומוסב על האמור בהלכה הקודמת שהוא אסור, אבל לענין מלקות יש חילוק.
כא בד׳ נוסף: ואפילו מת העובר קודם שחיטה. נשתרבב לכאן מההמשך.
כב בד׳ לית מ׳העובר׳. והוא תוצאה של השיבוש שנזכר בהערה הקודמת.
כג כך ת3-1. בא׳ לית.
כד ד (גם פ): בו. קיצור מכוון.
כה בד׳ נוסף: לו. אך בכתבי⁠־היד לית.
כו ת1 (מ׳שהיה׳): שלה.
כז ד (גם פ): שאם לא. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
E/ע
הערותNotes
(ח) עצם שנשבר אם היה הבשר או העור כו׳. ברייתא בפ׳ בהמה המקשה וכתב הרשב״א בתשובה סי׳ פ״ט דוקא נשבר אבל נשמט לעולם שרי יע״ש: (ט) שכל בשר שיצא חוץ למחיצתו נאסר כו׳. (א״ה עיין בדרשות הרב המחבר בדרך מצותיך ח״ג דף ס״ח ע״ד יע״ש): (יב) החלב שלה אסור לשתותו מספק כו׳ והרי זה כחלב טרפה שנתערב בחלב טהורה. (א״ה עיין מ״ש הרב המחבר בהלכות שאר אבות הטומאה):בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Rambam
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144